החלטה בתיק בש"א 6001/08

1.         ביום 16.3.08 הוגשה הבקשה דנן שכותרתה "בקשה לביטול פסק דין ולהצגת מסמכים נוספים" -  תוך שמצויין כי מבוקש להורות על ביטול פסק דין אשר מחק את הערעור שהגישה המבקשת, בהעדר הפקדת ערבון. 

            עוד צויין כי המשיבות 3-2 מסכימות למבוקש.

2.         בנימוקי הבקשה צויין כי המבקשת הגישה ערעור ב- 3.12.06, וכי הערעור נמחק בשל אי הפקדת הערובה, וכי "בד בבד עם הגשת בקשה זו, מופקדים בקופת ביהמ"ש סך 15,000 ש"ח הסכום אותו קבע כב' בית המשפט הנכבד כערבון...".

            המבקשת לא טרחה לציין את המועד בו ניתן פסק הדין אשר הורה על מחיקת הערעור. יתר על כן, בדרך אגב ובאופן מובלע, צויין "חודשים רבים אחרי שניתנה החלטת בית המשפט הנכבד לפיה אין מקום לביטול מחיקת הערעור...".

            כך גם פירטה המבקשת בהרחבה אודות סיכויי הערעור, וכן הנימוקים שבגינם יש לבטל את פסק הדין.

3.         משהובאה הבקשה בפני, ומעיון בתיק, הסתבר כי פסק הדין ניתן עוד ביום 1.3.07, ע"י כב' השופט שילה. יתר על כן, הסתבר כי ביום 16.4.07, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, בקשה שנדחתה ע"י כב' השופט שילה, בהחלטה מיום 17.6.07, בה נקבע כי בתצהיר התומך בה אין מאומה, כך אין הסבר למחדל בהפקדת הערבון כפי שאין כל הסבר לאיחור במועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

            עוד צויין בהחלטה שהערעור עצמו הוגש באיחור, ודינו היה למחיקה. כך גם כי לא נמצאה תשובה לטענות בדבר הסיכויים הקלושים של הערעור (להלן - החלטת כב' השופט שילה).

4.         לא בכדי התבקשה המבקשת להסביר הכיצד לא טרחה לציין אודות אותה החלטה. בתגובתה הסבירה כי היה ברור שבית המשפט "יגלה" (השימוש במונחה זה שלי -  י.ש) את הבקשה וההחלטה המצויים בתיק, וכך גם טענה המבקשת לגופם של הנימוקים שציין כב' השופט שילה וכי למעשה מדובר בכשלים פרוצדורליים, וכי על כן קיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים המצדיקים שמיעת הערעור לגופו.

5.         המשיבה 1 (להלן - המשיבה) בצדק עותרת לדחיית הבקשה על הסף כפי שטוענת היא לחילופין כי יש לדחות את הבקשה לגופם של דברים.

6.         אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבות התנהלות צד בהליך המשפטי, הן כלפי ביהמ"ש והן כלפי הצד שכנגד [ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ. שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625}. במיוחד יפים הדברים מעת שעותר מבקש כי בימ"ש יעשה חסד עימו וימחל על מחדליו אשר גרמו למחיקת ערעורו.  יוער כי למעשה מהדין היה לדחות את הערעור בהתאם להוראת תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות).

            בראש ובראשונה מצופה מצד להליך, ואף מבא כוחו, כי יגלה את מלוא העובדות הנדרשות בעת שמגיש הוא בקשה זו או אחרת לביהמ"ש ובמיוחד בקשה כבקשה דנן.

7.         במקרה דנן, אין אני מקבל את ההסברים הדחוקים - אם יש בהם משום הסבר - של המבקשת, אודות אופן עריכת בקשתה, ואשר חסר בה.

            בראש ובראשונה היה על המבקשת לציין מפורשות מה הוא המועד בו ניתן פסק  הדין כנגדה, אותו פסק דין שאותו מבקשת היא לבטל. לצערי עלי לציין כי קשה לקבל כי מדובר בהשמטה מקרית. בדרך כלל מעת שמבוקש לבטל פסק דין, הרי מציין העותר לכך את מועד מתן פסה"ד, כפי שטורח הוא לצרף העתק מפסק הדין שביטולו מבוקש.

            כמובן שציון מועד זה, היה מעלה מיידית את התהייה, הכיצד מוגשת בקשה לביטולו של פסק דין שניתן למעלה משנה טרם הגשת הבקשה.

            חמור מכך, הבלעתה של החלטת כב' השופט שילה על כל המשתמע מכך. אין בטענה כי בכל מקרה ביהמ"ש יגלה את האמור, כתירוץ והסבר ראוי לכך. גם בעניין זה עלי לציין, לצערי, כי דומה כי הדבר לא נשמט בדרך מקרה.

            אולם, גם אם היינו מקבלים תירוץ זה, אין בכך להעלות או להוריד. מעת שניתנה החלטת כב' השופט שילה, היה על המבקשת להסביר מדוע סוברת היא כי חרף האמור בהחלטה, זכאית היא לעתור בשנית לביטולו של פסה"ד, וכמובן שאין מקום לאפשר לה להסביר זאת במסגרת התייחסותה להערת בית המשפט או לתגובת הצד שכנגד.

             לא בכדי נקבעה ההוראה שבתקנה 241(ה) לתקנות לפיה ככל שמוגשת בקשה שהוגשה בעבר ונדחתה " יציין בבקשה את פרטי הבקשה הקודמת".

             מכל מקום מעת שהמבקשת פעלה בניגוד לאמור, אין מקום לאפשר לה להסביר מדוע יש להזקק לבקשתה החדשה.

8.         די במחדלים אלו להורות על דחיית הבקשה מכל וכל.